<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ר"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
והשוחט בסכין של גוי שהוא בן יומו הלכה כרב דאמר קולףא) אבל (עכו"ם דף ל"ה) אם אינו ידוע שהוא בן יומו בסתמ' יש לנו לומר שאינן בני יומן דסתם כלי גוים אינן בני יומן ומותרב) ובפירקא (דף ח' בתוספות) קמא בחולין אית מאן דמפרש טעמא דרב דאף על גב דבית השחיטה צונן אמרינן אגב דוחקיה דסכינא בלע ויש שהיו רוצי' לאסור בהמה שהופשטה בסכין בן יומו של גוים, וליתא דבצונן גמור לא אמר רב אלא כגון בית השחיטה דהוי קצת חם כדאמרינן אימת בלע לכי חיימאג) וסכין (שם) ששחט בה טריפה ורוצה לשחוט בה עוד פסקינן הלכה רוחצ' אפי' בצונן או בבליתא דפרסה למכפרה (ש"ע ונוהגין עתה לקנחו יפה בשיער הבהמה בין כל שחיטה ושחיטה). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ויש שרוצים להתיר מכאן בשר רותח שחותכו בסכין חולבת אפילו בן יומו ע"י קליפה דהא איכא לישנא דאמר בית השחיטה רותח ואפילו הכי קאמר רב דסגי בקליפה וכ"כ בספר רבינו ברוך ומיהו אין הנדון דומה לראיה דהא דסגי בקליפה גבי בית השחיט' אפי' למ"ד בית השחיטה רותח מ"מ אין כל הבהמה רותחת כי אם בית השחיט' דוקא שזהו הקליפ' הסמוכ' למקום בית חיתוך השחיטה דהיא דבר מועט אבל גבי חתיכת בשר שהיא רותחת כולה כשחתכה בסכין חולבת בן יומו מתפשט בכולה ואסור כולה אם אין בה ס' מן הסכין ואפילו לא תחב בה כ"א מעט מן הסכין צריך ס' מכולו דמתכ' חם מקצתו חם כולו ולא דמי לכף חולבת שתחב מקצתה בקדרה של בשר דלא בעי ס' כ"א מאותו קצת שתחבו בקדרה דהתם הכף של עץ הוא וחם מקצתו אינו חם כולו אבל ודאי אם היתה הכף של מתכת אפילו לא תחבו כ"א מקצתה בעי ס' מכולה משום דמתכת חם מקצתו חם כולו (ש"ע דאף בכף של מתכת סגי בס' ממה שתחב) וכן נראה הלכה למעשה לאסור אווז רותח או בשר רותחת שחותכו בסכין חולבת בן יומו שכל החתיכה אסורה אם אין ששים מן הסכין וכן הורה הריב"ד מנוח. ב) ומיהו בספר רבינו ברוך פי' דאפי' שאינן בני יומן בעי קליפה גבי שוחט משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין עכ"ל. ג) וצ"ע דהא דקאמר לכי חיימא אלישנא דבית השחיטה רותח קאמר, ומיהו בלא שום ראיה אמת הוא שהוא רותח קצתו עכ"ל.
<h2>דף סד:</h2>
שלא לאכול דם דכתיב (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו, ואמרו רבותינו (ת"כ פר' צו פרשה י' פרק דם שחיטה דף כ') כל דם אסור חוץ מדם דגים בצים וחגבים ודם אדם, דם דגים שכנסו בקרקע אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן, אבל אם יש בו קשקשים מותר, ודם בצים אסור מדרבנן, ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר, אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה, וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצא על הקשר אבל שלא על הקשר זורק אתא) הדם, ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול', ודם בני אדם (דם שחיט' דף כ"א) אם פירש אסור ואם לא פירש מותר וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו ושעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור, או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל הזמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידה, וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהרה. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור' בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם (ש"ע במדינות אלו נתפשט המנהג לאסור כל ביצה שיש בה דם).
<h2>דף צג.</h2>
וחוטין הנאסרים משום דם אם נצלו עם הבשר או נמלחוא) נוטלן אחרי כן ואינו חושש דכבולעו כך פולטו. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ובשר שנישורה במים יום שלם השיב הר"מ ז"ל אם היה מלוכלך בדם בחוץ ושהה יום שלם נראה שאסור ואע"ג דצונן לא בלע יום שלם חשיב כמו כבוש שהוא כמבושל לענין בליעה שאין המלח מפליטו עכ"ל.
<h2>דף צג:</h2>
ואומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפיר דמיא) ולצלי בעי חתיכה מיהא, וכן ביעי דדכרא וכן מוזרקי, וראש כבש או גדי שהטמינו ברמץ, אם העמיד בית השחיטה למט' מותר, ואי אנחיריה ודץ ביה מידי שרי ואי לא כל מה שבקרום המוח אסור וכולי' שרי וכן פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא נחתך ראשן נר' דהוי כמולחו בכלי שאינו מנוקב ואסו' מה שבתוך הקליפ'. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ומיהו מליחה מועטת דלצלי לא הוי כרותח הבשר עצמו (ש"ע וטוב להחמיר במקום שאין הפסד מרובה) ומיהו הציר הנוטף ממנה הוי כרותח משום דאותו ציר מיהא אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' בספר ר' ברוך עכ"ל.
<h2>דף קט.</h2>
הלב קורעו (כל הבשר דף ק"ט) ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה (כריתות דף כ"ב) בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב, ומשמע מתוך פי' הקונטרס אפילו בשלו, אך נראה דאחי קאי והיכא שנתבשל בקדרה יש שהיו רוצים לומר שאינו נאסר דשאני לב דשיע, אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם (פסחים דף ע"ד וכן בתוספו' שם וכל הבשר) שאני לב דשיע היינו דבעי למידחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנא דמילתא דמתוקמא כבולעו כך פולטו, לא מתוקמא שאני לב דשיע, וקורעו לאחר בישולו דקאמר לאח' צלייתו קאמר אבל בקדירה צריך ששים (ש"ע ואפי' בדאיכא ס' לב עצמו אסור ויקלוף מעט סביב הלב) ואם נתבשל (מסברתו שהעלה מן הגמרא) בחתיכות קטנות ונמצא הלב מחוב' באחת מהם יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכת לבדה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשית נבלה מפני הלב הדבוק בה ואין בה ס' ויפלוט ברוטב ויאסור אחרת, ואותה אחרת תאסור אחרת, וכן כשמשימין החתיכה בפשטידא ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכה שהלב תלוי בה ותהא נעשית נבילה ואחר כך תהא הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם, אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזהא). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) רק שיהי' בו ס' בין הכל ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א על ידי רוטב ע"כ אותה לבדה שמחובר בה הלב אסור אם אין בו ס' והשאר מותרו' וכן לענין כבד, עכ"ל (ש"ע נוהגין להצריך ס' כנגד כל החתיכה שהלב דבוק בה ואפילו איכא ס' החתיכה שהלב דבוק בה אסור).
<h2>דף קיא.</h2>
ומותר אדם לאכול בשר צלי בלי מליחה וכן חי, וכבד (וע"ש בתוס') במליח' לפירש רש"י מסיק דשרי לבשלו לבדו, ולפירוש ר"ת גם בלא מליחה ונהגו העולם כפירוש רש"יא) ולכתחילה צריך לקורעו שתי וערב וחיתוכא לתחת לצד האש לצלותו ואחר כך משימין אותו בקדירה ואין צולין אותו בשפוד עם הבש' לא למעלה ולא למטה לפי שפעמים שמגביהין ראש אחד ופעמים ראש השני ודיעבד שריב) ובמליחה לכתחילה משימין הכבד תחת הבשר, ודיעבד אפילו הכבד למעלה שרי. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ומסקנה כפי' רב אלפס שפי' שנהגו בכל ארץ ישראל שלא לבשל כבד עם הבשר על ידי שום מליחה כי אם על ידי צליה אפילו לבדו נמי איכא חששא משום הקדרה עצמה שנאסרת ואפילו משום כבד עצמה איכא למאן דאמר שלוקה נאסרת ואין אנו בקיאי' מהו בישול ומהו שלוק' הלכך אין לבשל כבד כלל אפילו לבדו כ"א אחר צלייה גמור' (ש"ע נוהגין לאסור בדיעבד אפי' נמלחה הכבד קודם שנתבשלה לבדה בקדרה) והבא לצלותו צריך לקורעו שתי וערב, ונהגו העולם לתחוב בו קוץ או קיסם בלא קריעה ומיהו הצולאו כדי לבשלו אחר כך בקדרה נכון לקרעו שתי וערב כדפרישית עכ"ל. ב) ודין זה נוהג אפי' נמצא הכבד בתוך התרנגולת בין במליחה בין בצלי (ש"ע יש לקלוף מעט סביב הכבד הדבוקה בין במליחה בין בצלי ואינו אלא חומרא בעלמא).
<h2>דף קיא:</h2>
ואמר רב נחמן סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח. וצונן צריך הדחה, ואמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בהא) רותח. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) פי' אפי' תבשיל של בשר מפני הדם הבלועה בה, תימא ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב, אפילו הבשר שמלח בה אסור ואי בכלי מנוקב אמאי אסור לאכול בה רותח הא קאמרינן דמא משריק שריק אפי' מבשר לבשר ויש לומר לעולם בכלי מנוקב ובקער' של חרס דחרס בלע טפי ולא שייך משריק שריק וגרע טפי מגבי בשר ותדע דהא צונן בצונן לא בלע וגבי כלי אמרינן בפסחים חזינן להו דמדייתי ובלעי ואסירי פי' דבלעי אפילו מצונן עכ"ל (ש"ע אפילו שלא בכלי חרס יש ליזהר לכתחילה ובדיעבד מותר).
<h2>דף קיב.</h2>
ומה שאמרנו מליח כרותח מסיק התם דהיינו שאינו נאכל מחמת מולחו, ויש שהיו מפרשים (שם בתוספות כל הסוגיא) כגון דקא בעי ליה לאורחא אך אינו כך אלא כל מליחה שעשויה לקדרה כתקון חכמים שזהו נותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח הוי כרותחא). [סמ"ק סימן ר"ה]. [א) צ"ע למה צריך לומ' בפנים משו' דכבר תשש כוחו של מלח וכמדומה שאינו בתוספות שאנ"ץ ע"כ מ"ה נ"ע, וריב"א אומר דאין על אותו ציר דין דם מליח דכמוהל בעלמא הוא דכבר פלט כל הדם כיון ששהתה שיעור מליחה בכלי מנוקב, הגה"ה].
ומסיק דאין תקנה לשום אדם לשום כלי תחת הבשר שלא נמלח אלא למשדי בי' תרי גללי דמילחא ונישפייה, ופירש בסמ"ג דוקא תרי גללי אך יותר מתרי גללי אסו' ואנו שאין אנו בקיאין בשיעור זה, אסור עד שתמלח ותשהא שיעור מליחה ותודח כמשפטא). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) וה"מ כשבא לשים תחתיה כלי אבל בשאינו משים כלי תחתיה מותר לצלותה במליחה כל דהו ומיהו כשצולים יונים וכיוצא מהם שרגילים לטגן במחבת אח"כ אומר בשם הר"ב שצריך למולחם ולשהו' כדי מליחה כמו לקדירה לפי שרגילות לטגנם במחבת קודם גמר צלייתה.
<h2>דף קיג.</h2>
ובשר טריפה שמלח עם בשר כשירה אסור, מיהו (דף קי"ג) טהור מלוח וטמא תפל מותר, אך טמא מליח וטהור תפל אסור, וכלים (בתוספות דלעיל) של גוים שעושים בהם הגבינות שקורין פאשיליש"י (ועיין בספר תרומה) אין צריך להגעיל דלא שייכא מליח' רק באוכלין (ש"ע לכתחל' אסור) ודוקא על ידי מליחה נוהג דין זה לחלק בין טמא מליח וטהור תפל לטהור מליח וטמא תפל ואין אנו מחלקין בין עילאה (כיצד צולין דף ע"ו) לתתא' דלעולם טמא מליח וטהור תפל אסור אפי' טמא עילאה וטהור תתאה, וכן טהור מליח וטמא תפל מותר אפילו היה טהור מליח תתאה. ובמעשה האור מחלקין בין עילאה לתתאה בפלוגתא דרב ושמואל (פסחים ע"ד) ואין אנו מחלקין בין איסור חם לאיסור צונן והטעם מפורש במסכת פסחים והתם פסקינן הלכה כשמואל דאמר תתאהא) גבר, ומיהו עילאה כשהוא חם מבשל התחתון כדי קליפה ותתאה גבר (ורוצה לומר כדי נטילת מקום) אך אם יש בו שמנונית אוסר את הכל, ב) ובשר (שם) טהורה שנמלח עם נבילה אסורה, וספיקא נמי אסורה משום דהוי ספיקא דאורייתא, ודגים טהורים (גיד הנשה דף צ"ט) שנמלחו עם דגים טמאים אסורים וספיק' י"א דמותרים דאמרינן ציר זיעה בעלמא הוא דאין איסורו רק מדברי סופרים וספיקא לקולא, ויש מפרשים דגם ציר הדגים היכא שיש שמנונית אסור מן התורה, ודגים (וכן בסמ"ג דף מ"א) המלוחים כמו ארינג"ש וכיוצא בהם מותרין מטעם ספק ספיקא, ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לאו, ואם תמצא לומר נמלחו, שמא לא היה בהם שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן כדפרישית, ג) ואין הבשר (כל הבשר דף קי"ג) יוצא מידי דמו אא"כ מדיחו יפה יפה מפני הדם שהוא בעין, ואם מלח בלי הדחה אין עוד תקנה לאותו הבשר לפי שהמלח מבליעו ואינו מפליט הדם שהוא בעיןד) (ש"ע בהפסד מרובה יש להתירו) ואחר המליחה (וכן בתוס' שם ריב"א) צריך הדחה ג' פעמים ואם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפידא בכך, ואם שמו הבשר בקדרה בלי הדחה אחרי המליחה המלח אוסר הקדירה עד ששים מן המלח כאלו היה כולו דם דקיימא לן דחתיכה עצמה נעשית נבילה גם בשאר איסורין ודלא כפירוש רבינו אפרים שאומר דוקא בשר בחלב ויש שהיו אוסרין אפילו באלף משום דלטעמא עביד, וליתא כמו שפרשתי למעלה דאין לאסור יותר בדבר הבלוע יותר מכח האיסור, ואם יש גוי או גויה משמשין (וכן בסמ"ג ועיין בתוספ' כל הבשר צ"ז גבי קפילא ארמאה) בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה אם לא נאמנין במסיחין לפי תומם וכל שכן אם יודעים בטיב יהודי' ויש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר משום דמרתתי ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי, ואין מחזיקין דם בבני מעים פי' לאסור אם לא נמלחו בכרכשא, ובמעיים, כגון המסס, ובית הכוסות, ובהדורא דכנתא, (פירוש דקין הסובבין הכנתא) (ש"ע קיב' ודקין וחלחולת בלא שומן שעליהם אבל כרס ובית הכוסות הוי כשאר בשר) אבל כנתא גופא דהיינו שומן שקורין רויי"ל יש בה דם, ומיהו אף על פי שאין מחזיקין דם מיהו פלטי ציר ואם נמלחו עם הבשר אינן אסורין כמו דגים, וצריך (שם בתוספות) ליזהר שלא לחתוך בשר צלי בסכין קודם שיצלה כל צרכו אם יש בו גומות דלא שייך למימר מישרק שריק גם לא שייך למימר כבולעו כך פולטו שהרי אין לו לפלוט דבר מגופו, והרבי יעקב אומר (שם) כי מות' הוא שאם לא יפלוט עתה לא יפלוט עוד (ש"ע ואנו נזהרין לכתחילה ומתירין בדיעבד) בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) פוסק הלכה האי מוליית' שריא ואמרו בתוספות דוקא היכא ששניהם מלוחים או ששניהם אינם מלוחים אבל אם אותו שבחוץ מליח והפנימי אינו מלוח אסור הפנימי וכן אם מלחו בשר על גבי חתיכה טפלה אסורה, אך אם יחזור וימלחנ' פסק רבי' ברוך דתשתרי (ש"ע ידיחנה תחלה). [סמ"ק סימן ר"ה]. א) פירוש דאם תתאה חם ועילאה צונן אסור אפילו אם תתאה שהוא חם הוא ההיתר ועילאה הצונן הוא האיסור מתסר כל ההיתר משום דתתאה גבר להפליט את העליון שהוא האיסור ולהבליעו בהיתר התחתון אבל אם תתאה צונן ועילאה חם מותר רק כדי קליפה אפילו אם תתאה היתר והעליון שהוא חם האיסור דתתאה שהוא צונן גבר, ונמצא שיש חילוק בין מחמת האור למחמת המליחה כדפרי', דגבי מחמת האור הדבר תלוי בתתאה ולא באיסור, וגבי מליחה תלוי באיסור ולא בעילאה, ויש לתמוה דכיון דמליח כרותח אם כן היה לנו להשוות מליחה לחם מחמת האור, וי"ל נקוט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אלא אם כן יש בו כח באיסור עצמו או מחמת מליחה או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק בין מחמת האור למחמת מליחה דמחמת האור אותו שהוא גבר מרתיח חבירו או מצנן חבירו, כי כן הוא דרך תולדות האור אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה, וכן אין כח במליחה לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המלח דאינו יכול להתבטל כי אם על ידי הדחה וכן המליח אין שם מליח עליו להיות כרותח עד שימלחנו משני צדדים שהוא דין מליחה לקדרה ואז הוא דוקא חשוב כרותח כדפי' בתוס' והשתא ניחא כולא מילתא דגבי מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתאי גבר אם כן התתאה מרתיח ומחמם את העליון והוה ליה חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם עילאה חם הוא האיסור, מכל מקום מותר ההיתר רק כדי קליפה, משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו, והוה ליה איסור צונן ולכך אין האיסור יכול לבלע בהיתר מיהו כדי קליפה מיהא אסור משום דאדמיקר ליה בלע כדי קליפה ולכך לענין חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה דגבר לא שנא היתר ולא שנא איסור, אבל לענין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפרי', הלכך לא אזלינן כלל בתר תתאה, אלא בתר האיסור, ואם האיסור מליח אוסר את ההיתר לא שנא עילאה ולא שנא תתאה, אבל אם האיסור תפל, אף כי הטהור מליח וגם הוא תתאה מכל מקום מותר ההיתר, כיון שהטמא תפל, והטהור תתאה שהוא מלוח אינו יכול לעשותו מליח כדפרי', ולכך טמא תפל וטהור מליח מותר, בפרק דם חטאת אמרינן חתיכה בחתיכה רקיק ברקיק יקלוף את מקומו תימא מאי שנא מחם לתוך חם דמיתסר כולו ושמא יש לומר התם גבי חם וכו' מיירי דזה על גבי זה, והתם מיירי בזה בצד זה, עכ"ל. ב) ומיהו גם בלא שמנונית יש לאסור הכל כדמשמע גבי הא דקאמר תתאה גבר כשהוא חם משמע דאסור הכל קאמר דומי' דחם לתוך חם עכ"ל (ש"ע צונן שנפל לתוך התבשיל כגון על חתיכה שמקצתה תוך הרוטב אז אוס' כולו אבל על חתיכה שחוץ לרוטב או על צלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה שהוא כעובי אצבע) הגה"ה. ג) פרק כיצד צולין תנן נטף מרוטב של פסח על החרס וחזר אליו יטול מקומו, ומוקי לה התם בחרס רותחת דהוי אותו רוטב צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר דוקא צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר, ומקשי בשיטה מה נפשך, אי רוטב לא מפעפע אם כן תסגי בקליפה כמו גבי גיד הנשה למאן דאמר יש בגידין בנותן טעם, ואם רוטב מפעפע אם כן אי איכא ששים מן הרוטב לישתרי כוליה אפי' אותו מקום, ואי ליכא ששים אם כן ליתסר כוליה מידי דהוה אגדי שצלאו בחלבו ומתרצינן בשיטה רוטב נפיש פעפועיה טפי מגיד ובציר מחלב, ולפי זה פי' בפנים גבי תתאה גבר דסגי בנטילת מקום אם אין בו שומן, ומיהו אין להקל בזה, דהא זימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועוד אפילו בלא שומן יש ליתן טעם לאסור כולה, ולא דמי לההיא דיטול מקומו דרוטב, דהתם הרוטב אינו נופל על כולו כי אם בחד מקום דהא טיפה בעלמא היא דנפל כדמשמע נטף מרוטבו ולהכי סגי בנטילת מקומו אבל גבי תתאה גבר החתיכה דאיסור נוגעת כולה בכל החתיכ' דהיתר הלכך מפעפעת בכולה ולכך לא סגי בנטילת מקומו וגבי נטף מרוטבו נמי אם היה ברוטב כל כך שנפל על כל הפסח מיתסר כוליה ומיהו חלב ודאי מפעפע טפי דהא מיתסר למיכל אפילו מריש אוניה אף על פי שאין שם החלב כלל, ולפי זה ההיא דתתאה גבר צריך לומר שהחתיכות רחבות זו כזו דאז ההיא דאיסור נוגעת כולה בההיא דהתירא, אבל אם היתה של איסור קטנה, אף על גב דליכא בהתירא ששים מכל מקום הוה סגי בנטילת מקום אם אין בה שומן בודאי, ומיהו הא פרישית דזימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועי"ל דגבי רוטב אנו מסופקים אם מפעפע בכל החתיכה כמו חלב או אינו מפעפע כ"א כנגד אותו מקום בעומק ומיירי לעולם ההיא דיטול מקומו דאיכא ששים, ומ"מ מתסר אותו מקום משום דשמא אינו מפעפע כי אם באותו מקום, ולפי זה גבי תתאה גבר מתסר ההיא דהיתרא כולה אפי' כשהחתיכה דאיסור קטנה אפילו ודאי אין בה שום שומן כיון דליכא ששים ומיהו קצת קשה דא"כ בההיא דיטול מקומו לפלוג בין איכא ס' לליכא ששים דהיכא דליכא ששים לא סגי ביטול מקומו דשמא מפעפע בכוליה, מיהו איכא למימר דמסתמא יש בו ששים מההיא טיפה דרוטב, אך מ"מ דוחק הוא לומר דמספקא לן גבי רוטב כדפרישי' כיון דלא מפרש לתלמודא, לכך נראה כדפרישית מעיקרא דיש חילוק גבי רוטב היכא דליכא שומן בין מקצתו לכולו כדפרשינן, עכ"ל. ד) וכעין זה פירש בתוספות דהשופך דם צלול בעין על גבי בשר והוא רותח אפי' דרך צלייתו שהוא אסור אם אין בו ששים ולא משתרי לא משום דם משריק שריק ולא משום כבולעו כך פולטו ולא אמרינן כך אלא דוקא גבי דם פליטה עכ"ל.
<h2>דף קטז:</h2>
שלא לאכול דם דכתיב (ויקרא ז') כל דם לא תאכלו, ואמרו רבותינו (ת"כ פר' צו פרשה י' פרק דם שחיטה דף כ') כל דם אסור חוץ מדם דגים בצים וחגבים ודם אדם, דם דגים שכנסו בקרקע אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן, אבל אם יש בו קשקשים מותר, ודם בצים אסור מדרבנן, ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר, ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר, אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה, וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצא על הקשר אבל שלא על הקשר זורק אתא) הדם, ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול', ודם בני אדם (דם שחיט' דף כ"א) אם פירש אסור ואם לא פירש מותר וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו ושעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור, או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל הזמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידה, וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהרה. [סמ"ק סימן ר"ה]. א) ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור' בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם (ש"ע במדינות אלו נתפשט המנהג לאסור כל ביצה שיש בה דם).
